עצמאות אמיתית כוללת גם את הזכות לתכנן מצב שבו לא תוכלו להחליט לבד.

ככלל, מיופה-הכוח צריך להיות אדם בגיר שהממנה נותן בו אמון ומסוגל לבצע את התפקיד. החוק קובע מגבלות שנועדו למנוע ניגוד עניינים וניצול, ובין היתר לגבי מי שמספק לממנה בתשלום שירותי טיפול, מגורים, רפואה או ייעוץ מקצועי מסוים, וכן מגבלות בענייני רכוש למי שהוכרז פושט-רגל או כלקוח מוגבל חמור. מעבר לכשירות הפורמלית צריך לבדוק זמינות, יכולת ניהול, יחסים משפחתיים, מגורים בארץ והאם האדם מוכן לקבל אחריות מתמשכת ולפעול לפי רצון הממנה.

כן. אפשר למנות כמה מיופי-כוח לאותם עניינים, לחלק ביניהם תחומים כגון רכוש, עניינים אישיים ורפואה, וכן למנות מיופה-כוח מחליף. חשוב לקבוע אם הם פועלים יחד או בנפרד, מי מכריע במקרה של מחלוקת, אילו פעולות מחייבות הסכמה משותפת ומה קורה כשאחד מהם אינו יכול להמשיך. מינוי משותף בלי מנגנון החלטה עלול לשתק פעולות שוטפות; מנגד, סמכות נפרדת ורחבה מדי עלולה להפחית בקרה. המבנה צריך להתאים ליחסים וליכולות של האנשים שנבחרו.

ייפוי-הכוח נכנס לתוקף כאשר הממנה חדל להיות מסוגל להבין בעניין שלגביו ניתן ייפוי-הכוח ולקבל החלטות בקשר אליו, בהתאם לדרך שנקבעה במסמך ובכפוף לחוק. בדרך המקובלת מצרפים חוות-דעת מומחה ומגישים לאפוטרופוס הכללי הצהרה על התקיימות התנאים; רק לאחר אישור הכניסה לתוקף ניתן לפעול מכוחו. אפשר לקבוע מנגנון אחר המותר בדין, אך לא מנגנון שמותיר את ההכרעה הבלעדית בידי מיופה-הכוח. בענייני רכוש ניתן לקבוע שימוש מוקדם רק במסגרת האפשרויות שהחוק מתיר.

החוק מבחין בין סמכות כללית לבין פעולות שחייבות להיכתב במפורש בייפוי-הכוח, ובהן סוגים מסוימים של מתנות, תרומות, הלוואות, פעולות במוצרים פנסיוניים ופעולות אישיות או רפואיות מיוחדות. יש גם פעולות מהותיות הטעונות אישור בית-משפט אף אם הוזכרו במסמך, למשל עסקאות מסוימות במקרקעין ופעולות כספיות מעל הספים שקובע החוק. לכן אין להסתפק במשפט כללי שלפיו מיופה-הכוח "רשאי לעשות הכול"; יש למפות מראש את הפעולות הצפויות ולנסח הרשאות, סכומים, נהנים ותנאים באופן מדויק.